<h1>סמ"ג לאוין סימנים קנ"ו—קנ"ז</h1>
<h2>דף נז.</h2>
הגוזל או עושק שוה פרוטה עובר על לא תעשה ואין לוקין על לאו זה שהרי הכתוב נתקו לעשה שחייב להחזיר כאשר בארנו בספר מצות עשה (ע"ג), ואפילו שרף את הגזילה אשר גזל אינו לוקה שהרי [הוא] חייב לשלם דמיה וכל לאו שניתן לתשלומין אין לוקין עליו (ע"פ רמב"ם גזילה פ"א הל' א'). ואסור לגזול כל שהוא דין תורה ואפילו מגוי עובד עבודה זרה אסור לגוזלו או לעושקו ואם גזלו או עשקו יחזיר (שם הל' ב') כמו שהבאתי למעלה (ל"ת קנ"ב [הו' בב"מ קי"א ב']) מן התוספתא (ב"ק פ"י הל' ח'). וכל דיני הגזילה מפורשין בספר מצות עשה (ע"ג).
<h2>דף קי.</h2>
כתוב בפרשת קדושים (ויקרא י"ט י"ג) לא תעשוק את רעך ולא תגזול. איזהו גוזל זה הלוקח ממון חבירו בחזקה כגון שחטף מטלטלין מידו או שנכנס לרשותו שלא ברצון הבעלים ונטל כלים משם או שתקף בעבדיו ובהמתו ונשתמש בהן או שירד לתוך שדהו ואכל פירותיו וכל כיוצא בזה הוא הגזל כעניין שנאמר ויגזול החנית מיד המצרי (רמב"ם גזילה פ"א הל' ג' ע"ש). איזהו עושק זה שבא ממון חבירו לידו ברצון הבעלים וכיון שתבעו כבש הממון אצלו ולא החזירו כגון שהיה לו ביד חבירו פקדון או הלואה או שכירות והוא תובעו ואין יכול להוציאו בדיינין מפני שהוא אלם וקשה (ע"פ רמב"ם שם הל' ד' ע"ש). אף על פי שפשוטו כך הוא מכל מקום אמר רבא בפרק המקבל (ב"מ קי"א א' וע"ש תד"ה ולמה) זהו עשק זהו גזל להכי אפקיה רחמנא בתרי לישני לעבור עליו בשני לאוין, לפי עניין זה לאו אחד הוא, ונמנה תחתיו הא דגרסינן בפרק חלק (סנהדרין ק"י א') אמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר (במדבר י"ז ה') ולא יהיה כקרח וכעדתו וגו'.
